תכנון גינה ציבורית - הגן הישראלי הרב נופי

הגן הישראלי הרב-נופי כחבילת גינון שלמה

הקדמה

ניתן להשיג אצלנו במתשלה.
תוכנית הגן הישראלי הרב-נופי מבוססת על יצירת חלוקה מודולארית בין חטיבות הנוף האופייניות לצמחיית החורש הטבעי ומעשי נטע אדם (בקוויו המסורתיים) כולל אלמנטים דוממים אופייניים המופיעים לצידם בנוף הים-תיכוני.

חטיבות הנוף הבולטות בגן הן:

1. חורש טבעי סגור
המורכב בעיקר מאלון מצוי, אלה א"י ומלוויהם בחורש ההררי הלח: אדר סורי, אשחר רחב-עלים, ער אציל, מורן החורש, עצבונית החורש. חורש זה מכיל שבילי הליכה טבעתיים סכוכי נוף עצי מצל ומשטחי קיסוס מטפסים, שרכים וגיאופיטים עמידים לצל (כגון רקפות) לצד שביליו. שבילי החורש הסגור מובילים אל קרחת חורש, בת כ-500 – 700 מ"ר בעומקו. קרחת החורש מכילה מגוון עשיר של צמחי בתה דורשי שמש מלאה: עשבוניים רב-שנתיים וחד-שנתיים פורחים, בני שיח ושיחים ביניהם מיני בר ארומאטיים, צמחי תבלין, משטחי פריחה של גיאופיטים היוצרים אפקט מרבד, וכן ערבת דגניים. ייצור שתילונים של כל אלה מבוצע מאיסוף זרעים של צמחים מקומיים בסביבת האתר המגונן – תחום פעילות בו התמחו משתלות גבעת ברנר.

2. חורש פתוח/יער
פארק הנטוע במרווחי נטיעה גדולים (מעל 25 מ'), היינו נטיעה של 1 – 3 עצים בלבד ל-1 דונם! ניתן לכלול ברשימת העצים המתאימים לתצורת יער הפארק עצים מרשימים במימדיהם כבוגרים: אלון התבור, אלה אטלנטית וחרוב. בתנאי מישור החוף ניתן לתת דגשים יותר לחרוב ולאלת המסטיק (האחרונה בכרים נמוכים ובקו מתוחם כלשהו, כפי שמתקבלת חברה טיפוסית זו בפארק השרון, או כעץ מעוצב על גזע). גם השקמה, השיזף המצוי, אשל הפרקים, ומקבצים של שיטה מלבינה בעומדים מבודדים – עשויים לתרום ליחידת נוף זו, של יער הפארק החופי בתוכניות המותאמות לנופי מישור החוף.

היער הפתוח מכיל בנוסף לעצים הנטועים בפיזור גדול – אחו פורח חד-שנתי רחב ידיים המשתרע על מרבית שטחו, ומקיים פריחה חורפית-אביבית. אחו זה עם דרישות שמש מלאה מתחדש עצמית מדי שנה בתנאי בעל מוחלטים. עם דעיכת מרבדי הפריחה והתייבשותם בתחילת הקיץ, נותרת התכסית היבשושית (אף בלא כיסוח!) משולבת ב"ריקנות" הנופית ובקו הפתוח של תצורת יער הפארק. הדגש הוויזואלי חוזר ועובר אז אל עציו הגדולים וירוקי הנוף, על רקע המרחב העשבוני המאפיר שביניהם.

3. חלקת בוסתן שבעת המינים
שמשתלב במתחם טרסות ורחבות ישיבה מעגליות ומוצללות למנוחה, וגן פרדס חצוי בשביל מטיילים פתלתל מרוצף אריחים. בדרך של ריבוי זנים ניתן להאריך את עונת ההבשלה הכוללת של סוגי עצי הפרי עד כ-4 חודשים בכל סוג וסוג.

4. חלקת עצי פריחות
עצים נשירים ממשפחות הוורדניים: שקד, אגס סורי, מיני עוזרר, וכן כליל החורש (ממש' הכליליים) + גושי שתילה של קידה ותורמוס ההרים בגנים לאזור ההר – ייצרו גן פריחות רב שכבתי ומשתנה במהלך ינואר – מרץ. באותה הקפדה על התאמה אזורית של הצמחייה – עבור הגן הישראלי – נזרע תורמוס ארץ-ישראלי המותאם לקרקעות חמרה וחול ונשתול רתמים בגנים המוקמים במישור החוף. ניתן לשלב את חלקת עצי הפריחות ביחידת היער הפתוח או בתחומי גן הבוסתן.

בפיתוח מתקדם של הגן ניתן להוסיף בבנייה אלמנטים דוממים טבעיים ומעשי ידי אדם (אנתרופומורפיים) אופייניים לסובב הים-תיכוני כגון טרסות, גת משוחזרת, מסלעות, שומרה, ספסלי עץ או אבן, ושבילי מדרכה מרוצפים באבנים רחבות.

5. בשלב פיתוח נוסף ומתקדם יותר
ניתן להציע גם ערוץ זרימה וגופי מים לאורכו – שיחצה את הגן וילווה בצמחיית גדות ומים.

חשוב וכדאי לאכלס מערכת זו עם מיני צמחים ובעלי חיים נדירים, הנמצאים בסכנת העלמות בגלל זיהום הנחלים בארץ. הדבר מצריך בקשת היתר מיוחד מרשות הטבע והגנים. עוד בשנות השישים הציעו זואולוגים ובוטנאים באוניברסיטת תל אביב, ובראשם פרופ' ה. מנדלסון, לרתום בריכות של גני נוי ליצירת גרעיני רבייה של מינים בסכנת הכחדה: דו-חיים ודגי מים מתוקים, וכן נמפאות וצמחי מים וגדה אחרים – ובכך לתרום למאמצי שימור טבע זואולוגי-בוטני בישראל.

מיקום הגן הישראלי

מיקום הגן הישראלי בסביבת היישוב הינו רב אפשרויות. ניתן לטפחו:

א. במבואות היישוב.

ב. בשטחים פתוחים במרכז היישוב (המוגדרים כריאות ירוקות אסורות לבנייה).

ג. בתחום מוסדות, בתי ספר וחוות חקלאיות.

ד. סביב בתי כנסת, בדגש על גן בוסתן המכיל את שבעת המינים.

ה. סביב אתרי הנצחה.

ו. בשטחים שהוקצו לשחזור נופי הצמחייה הטבעית של האזור (בדגש על בחירה קפדנית של המינים הראויים לכך).

רעיונות רבים לתכנון ועיצוב הגן הא"י ניתן, כמובן, לשאוב מתכניות הגנים הבוטניים שבאוניברסיטאות, במיוחד אלו שבירושלים, בהר הצופים ובגבעת רם, באלו שבתל-אביב, בקמפוס האוניברסיטה שברמת אביב, וכן בגן הבוטני הישן של אוניברסיטת ת"א, שהקים פרופ' יעקב גליל באבו כביר (כיום בהחזקת גני יהושע ועיריית ת"א).

הקמת הגן הישראלי כהליך נבנה בצעדים מדודים

הגן הישראלי, ברוח הגישה האקולוגית, מחייב הליך הקמה נינוח ומדורג יותר מזה המקובל בגישות האינסטנט הנפוצות בהקמות גנים, שנפרקים ממשאיות ביום אחד ומיושמים בו ביום ע"פ מפרטים קבלניים חפוזים. כפי שהודגש – רצוי לתכנן את הגן הישראלי ולבצעו בכמה מהלכים נפרדים, ולפחות ב-3 שלבי הקמה על מנת למצות ביתר הצלחה את אפיוני חטיבות הנוף שנכללות בו.

יש להשתדל לגשת לריכוז חומר הריבוי בשיטת איסוף מקומית, המבוצעת בחתך בתי גידול טבעיים הסמוכים ככל האפשר לסביבת הפרויקט. במיוחד נוגע הדבר לחטיבה הנופית בגן שמשחזרת את צמחיית האזור בו הוקם הגן. יש צורך ליישם גישה זו במיוחד לגבי צמחים עשבוניים ובני שיחים, אף אם לעתים יצריך הדבר המתנה מעבר לתאריכי השתילה המתוכננים, כדי לסיים הפקת שתילונים מחומר ריבוי מקומי.

הכנת הגן בגישה אקולוגית – גישה בה התמחתה משתלת גבעת ברנר במהלך פעילותה ב"כביש חוצה ישראל", כבישי הרוחב ובפרויקטים סביבתיים אחרים – תאפשר להקנות לגן הישראלי את עוצמתו גם כמנוף חשוב לשמירת טבע, והחזרת מיני צמחים נכחדים לאזורי חיותם.

הערות נוספות:

גן חסכוני במים:

מן הראוי להדגיש כי הגן הישראלי, לאחר ביסוס צמחיתו המעוצה בהשקיית טפטוף במהלך 1 – 2 קיצים ראשונים, לא דורש תוספת השקיה קיצית (לבד מחלקת הבוסתן), וניתן לקיימו עם כמות המשקעים השנתית של החבל הים תיכוני.

האצת צימוח תחיש את בגירת הגן, ומילוי הפונקציות הנופיות והאחרות שהועדנו לו:

במשתלות גבעת ברנר הצטבר ידע רב כיצד להאיץ את תהליכי הצימוח והגידול, ולהביא לסגירת הנוף העצי של גן החורש בחלקיו הסגורים בתוך 6 – 7 שנים בלבד, וכן להשגת מימדי נוף מרשימים בהרבה של עצי יער הפארק הנטועים בריווח בחלקיו הפתוחים. (אותו תהליך של סגירת נוף בגנים הבוטניים הוותיקים של הר-הצופים, אבו-כביר, וגבעת-רם – הצריך לפחות 25 – 40 שנים לשם השוואה!)

האצת הפרישה הנופית של הגן מבוססת על פעולות תואמות של השקיות טפטוף בעונות הפעילות הווגטטיבית של העץ, הפעלת דישון כוללני לבית שורשיו, וכן גיזום והרמת נוף העץ כבר בשלבי גידולו המוקדמים ביותר, ובאופן תקופתי חוזר לקראת עונות הלבלוב של העץ מידי שנה.

חומר ריבוי לסוגיו ומועדי הספקה:

במשתלות גבעת ברנר קיים חומר ריבוי מגוון ורב לגן הישראלי הרב-נופי (מתוך כ-140 מינים). חלקו במלאי הזרעים של שלוחת פרחי הבר. כ-16 מיני עצי חורש ובוסתן, וכן מיני שיחים המהווים את שלד תוכנית הגן הישראלי – מצויים כיום להספקה מיידית ללקוחות (כעצים מוכנים בגודל 6 – 7). מינים אחרים ניתן לספק באמצעות איסוף חומר ריבוי בגישות אקולוגיות וייצור שתילונים בהתראה קצרה: 2 – 4 חודשים במינים העשבוניים, ו-12 – 18 חודשים במינים מעוצים ייחודיים.

שדרוג גנים אחידים ומשעממים לגנים ישראליים מגווני צמחייה ועשירי תוכן:

במשתלות גבעת ברנר קיימות תכניות שדרוג והחלפת נטיעות, עבור חורשות עצי תרבות קיימות עם הרכב מינים דל, מסוג שניטע ב"מבצעי ט"ו בשבט", בלא תכנון נופי ארוך טווח ומעמיק. ניתן להפוך חורשות חד-גוניות ובנאליות לגן חורש ארצישראלי מגוון ורב-שכבתי, המשלב חלקות עשבוניים פורחים, וגיאופיטים בקרחות מבוראות, ומינים נוספים שתורמים למרקם חיים זואו-בוטני מפותח ועשיר. ניתן לכלול בתכניות הגן חלקות צמחים למשיכת פרפרים וציפורים, כולל בתי קינון המותאמים לדגירת 6 מינים של ציפורי גן נפוצות.

שיקום נוף שקשור בצומח ארצישראלי ונופי צומח ישראליים:

תחום נוסף בו התמקצעה המשתלה הוא שיקום נופי, ובמיוחד שחזור ותגבור ערכי טבע הנמצאים בסכנת הכחדה בתחום שטחי נוף הרוסים (שטחים שבעקבות הפרות קרקע חוזרות, נשלטים כיום על ידי צמחייה שולטנית רודראלית). בזכות ידע רב שהצטבר בנושאי הדברה סלקטיבית של עשבים ושיטות החלפת מצעים – ניתן לבצע כיום ממשק מיוחד לתגבור וחיזוק המינים הרצויים, ובמקביל – למנוע את המינים האגרסיביים שמתחרים ודוחקים אותם מבתי חיותם המופרים.

יכולותינו בתחום השיקום הנופי נוגעות לכל אחד מבתי הגידול הטבעיים המרכיבים את נופי הארץ.

כתבות: עופר הוכברג, דוד בר, רותי אגמון
משתלות גבעת ברנר.

הבעת תודה:

לחנוך קלנסקי ולד"ר יצחק בירן על הנחת היסודות וליווי הצעדים הראשונים של שלוחת צמחי ארץ ישראל במשתלות גבעת ברנר, ועידוד רעיון "הגן הישראלי".

נספח

הגן של עתי יפה בקיבוץ נתיב הל"ה

(כמודל ליישום נרחב בגינון הישראלי, בסיוע משתלות גבעת ברנר)

גן יפהפה המכיל אחדים מהאלמנטים שתוארו. הגן הוקם בתחילת שנות ה-60 במרכז קיבוץ נתיב הל"ה על ידי עתי יפה, ביולוג ומחנך, חבר המשק. תחילה ניטע הגן על שטח של כאחד וחצי דונם, ובהמשך התרחב לכשלושה דונם. כיום הוא מוגדר כאחד הגנים היפים, המגוונים והרב-שכבתיים של צומח ישראלי טבעי.

בגן זה מתקיימת חלוקה מרחבית רבת הוד בין תצורת החורש הסגור, קרחות חורש, מקטעי נחל ובריכות המכילות צמחייה ייחודית. בין היתר מכיל גן זה עשרות רבות של מיני גיאופיטים (צמחי פקעת ובצל), אשר פריחתם נפרשת על כ-9 חודשים בשנה.

היבטים זואו-בוטנים הבאים לידי ביטוי ביחסי עשרות מיני פרחים וחרקים מאביקים, פרפריים ודבורניים שפעילים סביבם כל עונות השנה. עופות חורש – ביניהם מינים המזדמנים בנדידה – ניזונים מפירות עציו ושיחיו.

משתלת גבעת ברנר, בזכות התמחותה בנושאי תכנון הורטיקולטוריים ובצמחיה ארצישראלית, מסוגלת לסייע רבות בהקמה ואחזקה של גנים יפהפיים מטיפוס זה, ולהעשירם בתכנים אסטטיים ולימודיים מגוונים.

עוד הערות שנוגעות להכנת היסוד המומלצת עבור הגן הישראלי הרב-נופי

ביטול היסטוריית העשביות בהכנת היסוד של השטח:

באזור מישור החוף ובקרקעות עמקים בהר, אנו מציעים לבסס את הגן הים תיכוני הישראלי בהכנת יסוד מיטבית כנגד עשבייה, בשיטת החלפת מצעים ובנייה מחודשת של פרופיל מצע ההזנה לצמחים (על פי מפרט שפותח במשתלות גבעת-ברנר).

יישום השיטה במגבלות שימור קרקע וטבע:

שיטת החלפת המצעים ניתנת ליישום רק בשטחים המוגדרים כמופרים או הרוסים לחלוטין, בעקבות הכשרה לבנייה או עיבוד חקלאי מתמשך שהופסק. יש להימנע מפעולת חישוף, ריבוד או הפיכת קרקע כלשהי בתחום נופים ובתי גידול טבעיים מחוץ ליישוב, המכילים במקרים רבים ערכי טבע מוגנים.

עוד יצוין כי עלות הכנת השטחים בשיטת החלפת המצעים הינה, באופן פרדוקסאלי, זולה וחסכונית מרוב השיטות החקלאיות המקובלות למניעת עשביות באחזקה הרב-שנתית של הגן, ותוצאותיה גם אינן מזהמות.

לגבי יישום שתילות בגן הישראלי

מיכל גדול – לא בהכרח יתרון:
התברר כי בתנאי טפטוף ממוחשב, יש לעתים דווקא יתרון רב ליישום שתילות בגודל גוש התחלי קטנטן כשתילון! את רוב מיני הצמחייה העשבונית החד והרב שנתית, הצלחנו לבסס בפרויקטים סביבתיים גדולים משתילונים (שיוצרו במגשי תאים), כולל מיני בני שיחים, שיחים וגיאופיטים, ובחלק מהמקרים אף בלא צורך בהשקיות להנחתת השתילה.

משתלות גבעת ברנר נערכות לליווי בייעוץ והכוונה במהלך שנת ההקמה והביסוס של הגן הישראלי הים-תיכוני. הליווי כולל ביקורי שטח בשנת ההקמה, ובמשך השנתיים הראשונות לאחזקה.

מיותר לציין עד כמה שימוש בשתילונים מוזיל עלויות, בהשוואה לשימוש בשתילים גדולי מיכל.

נגישות

מסופק ע"י: