שנת שמיטה

מהי שנת השמיטה?

שנת שמיטה או שנת השבע, היא שנה המגיעה אחת לשבע שנים ומאפשרת לנו פחות לעסוק בעבודות תחזוקת הגן, אלא יותר בהתבוננות בו.
על שנת שבתון מיוחדת זו, אנו למדים מספר ויקרא פרשת בהר: " שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור."
מלבד מלאכות אלה, לא נוטעים עצים ולא חורשים את האדמה.
פרשה זו מלמדת ומנחה אותנו כיצד לנהוג בשנה זו ואיך להתכונן לקראתה: יש לטייב את הקרקע, להשקותה היטב, לטפל במחלות ומזיקים, לגזום, לעשב, לגדל גידולי עציץ מסוימים בשנה זו וכד'.

למה שנת שמיטה?

ציינו כבר כי שנת השמיטה באה ללמד אותנו להתבונן. חוץ מהתבוננות בצמיחת הגן אנו בעצם מצווים להתבונן התבוננות חברתית בסביבתנו.
הרעיון המרכזי של שנת השמיטה הוא שאנו לא הבעלים על הארץ. על פי היהדות, בורא עולם הוא שהעניק לנו את הארץ לעבד אותה ולשמור עליה וציווה עלינו אחת לשבע שנים לשבות מעבודות הקרקע השונות ולהפקיר את פירותיה. כל זאת בכדי שנזכור מי כאן בעל הבית ובזכות מי אנו מתקיימים.
אחת מהסוגיות החשובות של שנת השמיטה, היא לימוד נושאים חברתיים חשובים והתבוננות ונתינה לזולת. הפקרת גידולי השדה לטובת הכלל – כל מי שצריך, יבוא וייקח!
ואיך זה קשור אלינו בגן הנוי? בהלכות השמיטה, הרמב"ם מחלק את הסוגיה לשניים: שביתה מעבודות השדה ושביתה מעבודות האילן, כלומר גם האדמה וגם הצומח צריכים מנוחה. ואם האדם משול לעץ השדה, אז גם האדם העמל בעבודות האדמה, צריך לנוח – לשבת ולהתבונן במעשה ידיו.

ההכנות לשנת השמיטה:

ההכנות למעשה החלו עוד שנה קודם במהלכה:
– נגזמו ועוצבו עצים ושיחים
– האדמה דושנה בקומפוסט
– טופלו כל בעיות המזיקים בגינה
– טופלו קרחות שהחלו להיווצר במדשאה ונגזמו השוליים בקפידה.
– נשתלו צמחים רב שנתיים עמידים במקומות החסרים בצמחייה
– נשתלו גיאופיטים רבים
– אזורים חסרי צמחייה בהם עולה עשבייה מידי שנה, כוסו ביריעות 'פלריג' וחיפוי כלשהו מעליה בכדי למנוע הצצתם בשנה זו.

צמחייה עמידה לשנת השמיטה:

צמחייה זו אמורה לשרוד שנה שלמה ללא כל טיפול. היא צריכה להיות חסינה מפני מזיקים וחסכונית במים. רצוי לבחור בצמחייה שצמיחתה איטית כדי שלא יהיה צורך בעיצוב ראשוני שלה ולא תפריע לשאר הצמחים.
אם נבחר בעונתיים, רצוי שיהיו אלו העמידים שביניהם:
קיציים: וינקה, פורטולקה, צלוזיה וכד' או חורפיים שישתלו בחצי צל: סלסלי כסף, לובליה, לוע ארי גבוהה, כובע נזיר, אמנון ותמר ננסי וכד'.
ביניהם נשתול רב שנתיים שימשיכו לגדול גם כשהעונתיים יקמלו: סוקולנטים, גיאופיטים, שיחים בעלי עלווה גילדנית (קשיחה) כגון: פיטוספורום, רוזמרין, בן עוזרר, הדס.
צמחייה הדוחה מזיקים כגון הלוונדר הרפואי.
בצל נשתול: ירקה, סטקריסיה, זני אספרגוס שונים, מגנית גבוהה, סנסיווריה וכד'.
שיחים ועצי נוי יש להקדים ולטעת עד שבועיים לפני ראש השנה – כדי שיספיקו להיקלט עד לראש השנה ואילו עצי פרי יש לטעת עד חודש וחצי לפני ראש השנה – שבועיים לקליטת וחודש לצורך מניין ערלה.
זהו זמן מצויין ליצירתיות בגן. ניתן לתקן, לשפץ, לצבוע ולהוסיף כל אמצעי דומם שיעזור בתוספת עניין וגוון נוסף בגן.

לסיכום:
בשנת השמיטה אנו מצווים: לא לשתול ולזרוע באדמת הגן, לא לגזום שיחים ועצים, לא לעבד את הקרקע.
כל מלאכה שמטרתה לקיים את הגן והצמח מותרת. כל מלאכה שמטרתה שיפור מצב הצמח והגן, אסורה.
אם אנו מתלבטים, נשאל את עצמנו: אם מלאכה זו לא תיעשה, האם יגרם נזק קשה או בלתי הפיך לצמח ולגן? אם התשובה חיובית, מותר לעשותה.
כל ההנחיות הללו תקפות לגן בשטח הפתוח והנטוע בקרקע.
אם הצמחים נמצאים בתוך מבנה, על רצפה ומתחת לגג, כגון גינון במכלים בבית ובמשרד, ניתן להמשיך בכל העבודות כרגיל
שנת השמיטה היא זמן טוב ללמוד על סבלנות ואיפוק. נתבונן על הסביבה, על הגן, נתרשם ונתכנן – 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. ביומיום אנחנו לא ממש ממצים אמרה זו במלואה מחוסר בזמן. כאן המצווה מאלצת אותנו לקחת פסק זמן זה.
בשנת השמיטה ניתן לתכנן גינות חדשות, לבצע חלק גדול מעבודות בניית הגן אך לא את אלו הקשורות להכנת הקרקע והשתילה.

אנחנו כאן, במשתלת גבעת ברנר נשמח לבוא לעזרתכם ככל שנדע גם בתחום זה – כמו תמיד.

הכותבת: יהודית מלמן – מתכננת נוף,
וחברה בצוות עובדי משתלת גבעת ברנר.

נגישות

מסופק ע"י: