רקפת - שילוב רקפות צבעוניות בצמחיית הגינה

רקפת – שילוב רקפות בגינה

רקפת (Cyclamen) היא סוג צמח רב שנתי ממשפחת המירסיניים (בעבר סווג תחת משפחת הרקפתיים, Primulaceae), הנפוץ בעיקר באזורים הקרים והממוזגים של כדור הארץ. הגבעול הוא פקעת רב-שנתית, שנפחה הולך וגדל משנה לשנה.
פריחת הרקפת מתמשכת על פני תקופה ארוכה – כחודשיים, ומדי יום ביומו נוספים פרחים חדשים. לאחר ההאבקה נובל הפרח והשחלה המופרית מתפתחת להלקט. הזרעים מופצים בעיקר על ידי נמלים. לאחר הנביטה מפתח הנבט פקעת קטנה, המצמיחה בשנה הראשונה רק עלה אחד ובשנה השנייה מספר עלים. הפריחה אינה מתחילה אלא בשנה השלישית או הרביעית לחיי הצמח. הפקעת מכילה רעל הנקרא ציקלאמינין, המשמש דייגים לסימום דגים, אך לאחר שקולים את הפקעות הן ראויות למאכל, בנוסף שימשו חלקים שונים של הרקפת כתרופות עממיות שונות.
כשמזג האוויר מתקרר מעט ופרחי החורף מתחילים להופיע בין הראשונים מופיעה הרקפת – Cyclamen האלגנטית והאהובה בעלת העלים הקישוטיים והמיוחדים.

רקפת

בעולם ישנם 20 מיני רקפות שונים, רובם מאזור אגן הים התיכון, צפון אפריקה ואירופה.
חלקם אנדמיים לאזור מסוים ואחרים בעלי תפוצה נרחבת. בארץ אנחנו מכירים את הרקפת היוונית (C. coum) שהיא נדירה יחסית וגדלה בצפון הארץ – יש ריכוז שלה ביער אודם ברמת הגולן והיא בצבע ורוד כהה קטנה מאוד עם עלים עגולים.
המוכרת יותר והנפוצה היא הרקפת המצויה – C. persicum – שמופיעה בגווני ורוד- לבן עם עין שזו הצורה הנפוצה ביותר, ישנם גם פרטים נדירים של לבן נקי וורוד נקי.
הרקפת נוהגת להסתתר בין טרשים ובמדרונות סלעים.
בארץ אפשר למצוא אותה בגולן, בגליל, בשומרון וביהודה ובסדקי סלעים במדבר יהודה ובצפון הנגב.
בארץ נפוצים שני מיני רקפת – רקפת יוונית ורקפת מצויה. הגננים פיתחו זנים תרבותיים מפוארים, המצטיינים בפרחיהם הגדולים וההדורים. הרקפת היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.

רקפת

רקפת מצויה (Cyclamen persicum)
גדלה באגן המזרחי של הים התיכון, במדינות יוון ואיי יוון, טורקיה, סוריה, קפריסין, לבנון וישראל.
בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת המצויה לייצג את מדינת ישראל בתחרות בוטנית אשר נערכה בסין לקראת המשחקים האולימפיים בשנת 2008.

רקפת יוונית
קטנה במעט מהרקפת המצוייה הן בקוטר הפקעת והן בגודל העלים, צורת עליה שונה, אזור תפוצתה דומה לזה של הרקפת המצוייה ובנוסף ניתן למצאה באלבניה ובמקדוניה, אם כי גדלה בעיקר במקומות גבוהים או קרים. צבע הפרחים וורוד עם כתם אדמדם בבסיס.

הרקפת היא צמח מוגן אבל בשנים האחרונות מגדלים אותה בתרבות באופן חוקי ומרבים את פקעותיה למכירה, ניתן לקנות אותם בתור פקעות בתחילת העונה בסתיו, או כפורחות בתוך העונה. הרקפת גדלה ללא טיפול מיוחד ועם השנים ככל שהפקעת גדלה הצמח יפרח יותר ויותר.
היא חזקה ועמידה למחלות ומזיקים ואינה זקוקה כמעט לתוספת מזון, חשוב רק שתהיה במקום מנוקז היטב. רקפת שנשתלה מפקעת חשופה תפרח בעוצמה רק בשנה שניה, לאחר שתבנה מערכת שורשים טובה.

עונת שתילה:
שתיל – בתקופת החורף, בצל – בחודש אוגוסט \ תחילת ספטמבר

תנאי גידול: שמש מלאה עד צל

השקיה וטיפול:
בתקופת הפריחה, בימים שאין גשמים מעל 5-6 ימים מומלץ מאוד להשקות באופן יזום.
בחודש מרץ, עם עליית הטמפרטורות היומית והפסקות ארוכות של הגשמים מומלץ להשקות כל 3-4 ימים ובכך להאריך את תקופת הפריחה.
אם משקים את הגינה בחודשי הקיץ מומלץ להוציא את בצלי הרקפות ולשמור אותם במקום מוצל ויבש או בתוך אדמה שאינה לחה ורטובה.
לרקפת פקעת גדולה מאוד, שקוטרה עשוי להגיע עד 15 ס"מ. כיוון שפקעת בגודל זה היא מחסן מזון רציני, ריכזה בה הרקפת רעל המגן עליה מפני בעלי חיים. רעל זה כאמור, מכונה ציקלמין, שם שנגזר מהשם המדעי של הרקפת. בעבר נהגו דייגים לנצל את פקעת הרקפת לדיג: הם כתשו אותה, ערבבו את הרסק בקמח ופיזרו אותו כפיתיון. דגים שאכלו מהפיתיון הסתממו, וכל שנותר לעשות היה לאסוף אותם מהמים.
כיום הרקפת המצויה היא צמח מוגן, ואין לפגוע בו בכל צורה שהיא. כל פרח נישא על עוקץ ארוך שקצהו העליון מכופף כלפי מטה. גם הפרח פונה למטה, אך כאשר הוא נפתח, מתקפלים עלי הכותרת הארוכים לאחור, תופעה המעניקה לו את מראהו המיוחד. יתכן שמטרת "הפריחה ההפוכה" היא למנוע הצטברות טל ומי גשם בפרח ולהגן מרטיבות הפוגעת באבקה.
אורך חייהם של רוב הפרחים האחרים הוא כשלושה ימים. משך חיי הרקפת הוא ארוך במיוחד – יותר משבועיים. הרקפת מאריכה ימים כיוון שהיא זוכה למעט "ביקורים" של מאביקים. נדיר ביותר לפגוש דבורה המבקרת בפרח זה. אחד הגורמים למיעוט המבקרים אצל הרקפת הוא המבנה המיוחד של הפרח: הוא הפוך על הראש, והדבורים המבקרות בו צריכות להתהפך כדי להגיע לאבקה. רוב אוכלוסיות הרקפות בארץ פורחות בחורף, והפרח ההפוך מסוכך על אברי המין מפני הגשם.
יש לרקפת תדמית של פרח עדין ושברירי, אבל היא מתגברת על תנאי מחיה קשים.

רקפת תרבותית – טיפול:
ברקפות התרבותיות שאנו מכירים במשתלות ובחנויות יש זנים גדולי פרח וזנים שדומים לרקפת הבר. הן מופיעות בשלל צבעים לבן, ורוד, סגול ואדום ומגוונות ולעתים גם ריחניות.
בטבע מגיעות הרקפות לבגרות בין שנתיים לשלוש משלב הזרעים. הרקפות תרבותיות פורחות בתוך מספר חודשים מועט מהזריעה וכמובן בדרך מלאכותית ולכן אינן מספיקות לפתח פקעת מספיק גדולה שזה המפתח לאורך החיים וזו הסיבה שהן מתייבשות ומתות ברובן בסוף הפריחה. רקפות הבר המקוריות יכולות להישאר הרבה שנים.
אך גם הרקפות התרבותיות משמשות לזמן רב כצמח עונתי בכד, הצבע והיופי למספר חודשים בהחלט שווים את ההשקעה, והכד יכול לשמש בעונה הבאה לצמחים פורחים אחרים.
ניתן לשלבם בערוגות מוצלות כמוקד פריחה בין צמחי עלווה ירוקים למספר חודשים – עד הקיץ.
בערוגות שמשיות יותר נהנה מהן עד האביב בלבד.
ניתן לשתול אותן בגוש בצבע אחיד או בגווני צבע מונוכרומטיים (גוונים קרובים).
ניתן לשתול ישירות באדמה או בכד או קערה, בתוך גושי צמחייה קיימים לתוספת צבע ועניין או כסתם זר פורח על השולחן בגן או על אדן החלון.

רקפת תרבותית גדולת פרחים

כשבוחרים רקפת חשוב להקפיד שהצמח נראה בריא, כדאי להציץ בין העלים ולוודא שיש ניצנים חדשים.
רצוי לדלל מעט עלים ממרכז הצמח אם צפופים מדי כדי להכניס אוורור, לסלק עלים צהובים אם יש או פרחים שנרקבו על מנת למנוע רקבון מפטריות.
בבית נמקם אותה במקום מואר ביותר, אדן חלון עם שמש לא ישירה ונשקה כשהיא יבשה כמעט לחלוטין, עודף מים גורם לריקבון. אפשר להוציא אותה לעיתים בלילה החוצה והקרירות והלחות בחוץ יעשו לה טוב. בסוף הפריחה מורידים את ההשקיה בהדרגתיות וכשהעלים מתייבשים – להניח בצל ולהשקות מדי פעם, מעט, רקפות הבר יחזרו בשנה הבאה, הרקפות התרבותיות רק לעיתים.
בימים אלה ניתן למצוא במשתלה הן רקפות תרבותיות פורחות והן פקעות של רקפות בר.

דוגמא לרקפת בשילוב בצמחיה ירוקה

הכותבת: יהודית מלמן – מתכננת נוף
וחברה בצוות עובדי משתלות גבעת ברנר

נגישות

מסופק ע"י:

קישורים חשובים

שעות פתיחה

צרו קשר או עקבו אחרינו