לא פלא אם כן, שרוב הפריחות מתחילות לקראת האביב, עת בעלי החיים פעילים ומתרבים וזקוקים למזון ולשירותים אחרים שמציעים הפרחים למיניהם. הצורך להישרדות חשוב ובולט ובמלחמה כמו במלחמה – מגייסים את כל האמצעים וכשיש תחרות בשטח והרבה פרחים אחרים – יש צורך להילחם על תשומת ליבם של החרקים. לכן נראה צבעים עזים ובולטים, ריח חריף במיוחד וכו'. ואילו הפריחות שאינן פורחות בעונת שיא הרבייה, התאימו עצמן לבעלי חיים אחרים שגם זמן רבייתם שונה.
מבנה הצמח מותאם לשלב הבא, כאשר בעל החיים התפתה וכבר הגיע לפרח, הוא אמור תוך כדי איסוף המזון, לאסוף אבקה על חלקי גופו השונים, שתעבור אתו מפרח אחד למשנהו. לכל פרח, יש בדרך כלל את החרק המאביק שמותאם לו, זה שהצבע, הריח והטעם, מותאמים להעדפותיו.
אם כן, יחסי הגומלין בין הפרחים לחרקים הם יחסים של תן וקח ומושתתים על התועלת ההדדית שמפיק כל אחד מהם.

אך כמו בכל חברה, גם כאן ישנם פרטים שמנצלים את הסביבה ואינם מציעים כל גמול אמיתי בתמורה. מדובר בצמחים נוכלים המגדלים פרחים מדהימים, הדומים לאלה שיש להם צוף או אבקה ולמעשה מרמים את החרקים המבקרים אותם ולא מציעים להם תמורה על שרותי הפצת האבקה שלהם.
צמחים אלה בעצם מחקים במראה צמחים תמימים והוגנים, המציעים תמורה לחרקים המבקרים אותם ותופסים כך טרמפ ומנצלים את החרקים.
בעולם הטבע, ההתחזות (הקרוייה 'מימיקרי') היא חלק מהווי החיים והיא משרתת צורך קיומי בסיסי, של רביה או הסוואה אך יש לציין כי היא חייבת להיות נדירה, אחרת היא לא תוכל להתקיים (כל חברה תאבד את יציבותה אם יהיו בה הרבה נוכלים).
התחזות זו מצליחה לבלבל את החרק או בעל חיים אחר מכיוון שצמחים אלה מחקים צמחים, בעלי חיים או עצמים דוממים הנמצאים לידם וזכרונו של החרק / בעל החיים קצר…

תופעה זו נפוצה בתוך משפחת הסחלבים – רק מעטים מביניהם אכן מציעים גמול אמיתי למאביקים שלהם.
דוגמאות לחקיינים מוצלחים:
הסחלב המצויר מחקה את הזמזומית המצויה – במראה ובצבע לצורכי רבייתו.
סחלבן החורש מתחזה ללוטם מרווני – שוב מראה וצבע לצורכי רבייתו.
סחלב השפתן – מחקה במבנה הלוע הכהה שלו חורי לינה של דבורים מתבודדות הישנות בחורים וסדקים באדמה, מטרת החיקוי – לצורכי רבייתו.
ירוקת החמור – פרחי הנקבה (ללא אבקה מתגמלת) מחקים את פרחי הזכר (בעלי האבקה המתגמלת) בכדי לזכות גם כן בביקור וכך להגיע להפריה.
פרח הסטפליה או פרח הלוף – יש להם ריח רע מאוד …
הם מדמים עצמם בעזרת הריח למצע הטלה לחרקים, הנופלים בפח התרמית ותוך כדי כך מפרים את הפרח.