1. בחירת קו תכנוני
הקווים הבונים את הגן יכולים להיות פורמאליים, כלומר סימטריים, חדים, נוקשים וישרים דוגמת גני וורסאי בצרפת, גן הבהאים בחיפה וכו'.
זהו קו שמאפיין את הגנים שתכננו בעבר, כשהגישה הייתה שבגן יורגש ידו של המתכנן בשבילים, בערוגות, באלמנטים הדוממים בגן, בצמחייה הגזומה בקפידה בקווים גיאומטריים וסימטריים בד"כ.

ואילו הגישה המקובלת כיום, הינה של קווים רכים וזורמים בסגנון הגן האנגלי הרך, בו בולטת דווקא אסימטריה.
כיום השאיפה היא שהגן יראה טבעי. שידו של המתכנן תורגש כמה שפחות. יש רצון להתקרב אל הטבע. גן שהנכנס אליו לא ירגיש שהוא תוכנן בידי אדם, אלא שהוא טבעי ועומד כאן מימים ימימה.

נושא בחירת הקו התכנוני של הגן, הינו עניין של אופנה וטעם אישי. כך או כך, יש לבחור באחד מהקווים ולדאוג שאותו קו יישמר לאורך כל הגן. נעדיף לא לשלב בין שני הסגנונות, אחרת התשדורת למשתמש בגן לא תהיה עקבית, הוא ירגיש מבולבל והשלווה והרוגע שלו – יופרו!
ניתן לשלב נקודתית בגן בעל הסגנון הנבחר נקודה לעניין ומיקוד שתחרוג מכלל זה.
לדוגמא, ניתן לשלב בגן בעל קווים רכים וטבעיים עץ זית גזום ומפוסל. חשוב להוסיפו במיקום מיוחד ומעניין שיראה כפסל חריג משאר הגן, אך מנגד, שלא יפר את השלווה התכנונית בגן.