זית סורי –
זהו הזן הנפוץ והמוביל באזורנו. ממנו הופק רוב השמן בימי קדם. בארץ הוא נפוץ בעיקר בגליל. מקורו בלבנון מאזור העיר צור, שמו שובש מצורי לסורי. זהו אחד הזנים העמידים ביותר בעולם ליובש. פירותיו עסיסיים ובעלי תכולת שמן גבוהה ביותר וטעמם עשיר וארומטי. טעם הפרי מעט חריף ומריר ומעדיפים להשתמש בו לתיבול ולא לטיגון.
הפרי מאד מבוקש גם לשמן וגם למאכל. מבנה העץ כדורי וקצב הצימוח שלו איטי. צריכת המים מועטה ומעדיף אזורי גידול עם לחות מעטה באוויר. הפרי מבשיל באמצע העונה. העץ רגיש מאד למזיק עין הטווס וכמו כן רגיש לאקרית החטטים ולדוררת.

זית נבאלי בלאדי –
זן ארץ ישראלי הדומה לסורי אך מבשיל לפניו. נפוץ בעיקר באזור יהודה ושומרון. הפרי עגול יותר וטעמו קל ועדין יותר מזה של הסורי.

זית מוחסאן (נאבלי) –
זן שנמצא בשנות ה-40 באזור יהודה ושומרון. כמות הפרי על העץ גדולה והפרי עצמו גדול. כמות השמן המופקת ממנו נמוכה. טעמו של הפרי מעט מתקתק והשמן המופק ממנו עדין ופירותי בעל איכויות טעם וריח גבוהות ביותר. הזן מכונה בטעות נבאלי מוחסן משום דמיונו לזן הנבאלי, אף שאינו קשור אליו. הפרי מבשיל בסוף העונה.
צריכת המים שלו רגילה והוא רגיש למזיקים: עין הטווס וסס הנמר.

זית ברנע –
זן ישראלי שטופח במכון וולקני. מהזנים המובילים למסיק על ידי מנערת. זן המתאים לגידול בכל הארץ. הוא מתאים גם לשמן וגם למאכל. השמן שלו פירותי וארומטי, בעל מרירות קלה. איכות הטעם והריח גבוהות. העץ גבוה מאד וזקוף. קצב צמיחתו מהיר ביותר. תנובת הפרי מרובה. צריכת המים שלו גבוהה! הוא רגיש למזיקים: סס הנמר (בגידול בעל) ולפסאודומונס סווסטנוי. אך מגלה עמידות טובה לעין הטווס. הפרי מבשיל באמצע העונה.

זית מעלות –
זן ישראלי שפותח במכון וולקני והמיועד לשמן בלבד. מתאים לגידול בכל הארץ. השמן איכותי ועדין ופחות מריר מהברנע. הפרי מבשיל באמצע העונה. צריכת המים שלו רגילה והוא עמיד למזיק עין הטווס.

זית אקסל –
זן ישראלי שטופח במכון וולקני. הוא מצטיין ביבולים גדולים ואיכות שמן גבוהה מאד. טעמו של השמן חריף וארומטי, בעל מרירות קלה. במטעים החלו לשתול זן זה בשנת 2002 . הצלחת הזן הביאה לנטיעות נוספות והיום הוא אחד הזנים המובילים בנטיעות החדשות. זן זה מתאים לגידול בכל הארץ. העץ חצי זקוף, ענפיו נושאי הפרי – בכותיים.
קצב צימוחו מהיר תנובתו רבה. צריכת המים רגילה ועד כה לא נצפתה רגישות מיוחדת למחלות ומזיקים. הבשלת הפרי היא באמצע העונה.

זית ארבקינה –
זן המיועד לשמן בלבד. שיטת הבצירה המכנית הותאמה ונבנתה על פי זן זה. הזן מקורו מצפון מזרח ספרד, קטלוניה ומאד בולט שם.
מתאים לגידול בכל הארץ. טעמו בעל איכויות בינוניות וכמות השמן בו נמוכה יחסית, אך יבולו רב. מבנה העץ נמוך, מעוגל עם נוף דליל ורך. קצב צימוחו איטי.
צריכת המים שלו רגילה. הפרי מבשיל באמצע העונה והוא המתאים ביותר מכל הזנים לבציר מכני מכיוון שהפרי נשאר על העץ הרבה זמן יחסית עד שהוא נושר.
בעל עמידות חלקית למזיק עין הטווס.

זית לצ'ינו –
זן מצפון איטליה, טוסקנה המיועד לשמן בלבד. מתאים לגידול באזור הים התיכון בלבד. השמן פירותי ובעל איכויות גבוהות מאד של טעם וריח. הפרי מבשיל בתחילת העונה.
קצב צימוח העץ מהיר. מניב פרי רב. לא ידועה רגישותו למזיקים.

זית מנזנילו –
זן ספרדי שמקורו ככל הנראה בקליפורניה דווקא. זן זה מיועד בעיקר למאכל. הפירות שלו עגולים ויפים וקל לחרצן אותו. מתאים לגידול בכל הארץ. השמן שלו מתקתק עם טעם וריח מעניינים, אך בשל איכות השמן הבינונית הוא מוביל בעולם בתעשיית הזיתים הירוקים לכבישה. הזית השחור מתאים לכבישה טבעית במי מלח. הפרי מבשיל מתחילת ועד אמצע העונה. יבול הפרי רב. צריכת המים שלו גבוהה והוא רגיש מאד לזבוב הזית וחלקית לעין הטווס.

זית פיקואל –
זן מדרום ספרד, חבל אנדלוסיה. מתאים לגידול בכל חלקי הארץ. גדל בהצלחה בגליל העליון, בנגב ובערבה. מתאים גם לגידולי בעל. זהו אחד מהזנים המובילים בנטיעות החדשות בכל העולם. מתאים גם לשמן וגם לאכילה. איכות השמן שלו מעולה – הוא פירותי וטעמו וריחו איכותיים מאד. מבוקש מאד גם לכבישה הן כזית ירוק והן כשחור.
הפרי בגודל גדול מאד עד בינוני – תלוי בכמות הפרי על העץ. והוא מבשיל באמצע העונה. מבנה העץ קלאסי, עם נוף עגול, עלווה צפופה ומלאה בצבע ירוק זית מעט מכסיף. קצב הצימוח שלו מהיר מאד ויבולו רב. זהו אחד הזנים המומלצים לגידול גנני. צריכת המים שלו נמוכה יחסית לזנים האירופאים האחרים והוא רגיש מאד למזיקים: דוררת וחלקית לעין הטווס.

זית פישולין לנג-דוק –
זן שמקורו בדרום צרפת. ניתן לגדלו בכל חלקי הארץ. הוא משמש גם לשמן וגם למאכל. מתאפיין באיכויות טעם גבוהות ביותר – פירותי ועדין. איכות השמן בינונית. הפרי מבשיל בסוף העונה. קצב צימוח העץ רגיל וצריכת המים שלו מעט גבוהה. עמידותו למזיקים לא ידועה די צורכה.

זית פישולין מרוקן –
זן שמקורו במרוקו. מתאים לגידול בכל חלקי הארץ. הפרי מתאים גם לשמן וגם למאכל. טעמו ייחודי איכות השמן בינונית. הפרי מבשיל באמצע העונה. מבנה העץ חצי זקוף. קצב הצימוח רגיל יבולו רב וצריכת המים רגילה. הוא רגיש חלקית למזיק עין הטווס.

זית פרונטויו –
מקור זן זה מצפון איטליה, טוסקנה. זן המיועד לשמן בלבד. הפרי קשה למסיק ומבשיל בתחילת העונה. השמן מצטיין באיכויות פירוקסיד גבוהות מאד, איכותו בינונית וטעמו בארץ אינו מעניין. אינו מתאים לגידול במטעים בארץ. מבנה העץ חצי זקוף עם קצב צימוח רגיל. צריכת מים רגילה והוא רגיש חלקית למזיק עין הטווס.

זית קורנייקי –
מקור הזן בכרתים והוא הזן העיקרי ביוון. מתאים לגידול בכל חלקי הארץ. מיועד לשמן בלבד. טעמו פירותי מאד, עדין ואיכות השמן גבוהה. הפרי קטן מאד.
זהו זן המתאים למטעי הקטיף המכני – בוצרת. הפרי מבשיל בתחילת העונה. העץ בנוי משרביטים זקופים ומשלד חצי בכותי. קצב הצימוח שלו רגיל, יבולו רב.
צריכת המים רגילה, רגיש חלקית לדוררת ועמיד חלקית למזיק עין הטווס.

זית קורטינה –
זן שמקורו מדרום איטליה, פוליה. ניתן לגדלו בכל חלקי הארץ. זן המתאים גם לשמן וגם למאכל. תנובת הפרי ואיכותו טובים מאד עד כה . השמן פירותי, מריר מעט ובעל איכויות טובות מאד. הפרי מבשיל בתחילת העונה והיבול רב. העץ בעל מבנה של שרביטים זקופים ואילו השלד חצי בכותי. קצב הצימוח מהיר. צריכת המים רגילה. אין עדיין מידע לגבי רגישותו למזיקים.

* (המידע באדיבות עודד שלמון, תליל)