הוורד - מלך הגן

"לך לחזות שנית בשושנים, או אז תוכח לדעת כי השושנה אשר לך אחת ויחידה הינה בכל העולם כולו…
בעיני הזר העובר לתומו אין השושנה שלי שונה ונבדלת… אולם בעיני אני הריהי חשובה מכולכן, כי רק אותה השקיתי יום-יום, רק אותה שמתי תחת פעמון-זכוכית, אף שכותי עליה פרגוד מפני הרוחות העזות. רק למענה הרגתי את הזחלים (חוץ משנים-שלשה, שהשארתים בחיים למען יהיו לפרפרים), רק לקולה האזנתי שעה שקבלה או התפארה, ולעתים אף בשעה שהחרישה, שהרי זו השושנה שלי…"
(מתוך "הנסיך הקטן" שכתב אנטואן דה סנט-אכזופרי בתרגומו של אריה לרנר)

השושנה או נכון יותר הוורד (על השם הנכון אתעכב בהמשך), סימל מאז ומתמיד את הנאה, המושלם, הנשגב.
האהוב יגיש לאהובתו זר וורדים כסימן להערכתו ואהבתו אותה ורצוי שיהיו אדומים…
מה כל כך ממגנט בצמח זה שהפך לסמל ומלך פרחי הקטיף, שמטפחים מוסיפים להשביח זניו ולהוסיף עוד ועוד זנים וצבעים שקשה לעמוד בפניהם?

מידע כללי
מוצא הוורדים מאסיה, אך כיום הם נפוצים בכל רחבי העולם.
הוורד מונה כ- 250 מיני שיחים ומטפסים בעשרות גוונים שונים.
בארץ ישראל גדלים בר שני מיני וורדים:
וורד צידוני – גדל בעיקר בגדות נחלים.
וורד הכלב – הגדל בעיקר באזורי החורש הים תיכוני.
הפרחים גדלים בתפרחת או כפרח בודד. קוטר הפרח ינוע בין 1-15 ס"מ.
לכל פרח במקור 5 עלי כותרת. במשך שנים על גבי שנים של השבחת הזנים, נוספו עוד עלי כותרת והפרח יכול להכיל מעל ל- 100 עלי כותרת!
אורך העלים ברוב המינים בין 5-15 ס"מ והפרי דמוי ענב בשרני ואכיל.

תנאי גידול
מוצא הוורד מאזור גידול ממוזג. בחורף רוב הזנים נמצאים בתרדמה.
באביב מתעוררים הפקעים ופורצים. הפריחה נמשכת ברציפות עד הסתיו הבא.
לכל ענף בקצהו פרח או תפרחת (על כן יש לגזום את הפרח שקמל בכדי לעודד צימוח פריחות נוספות!).
הוורד אינו זקוק ליום ארוך לפריחה ולכן הוא מסוגל לפרוח גם בחורף בתנאי טמפרטורה מתאימים. לכן ניתן לגדל וורדים גם בחורף ולקבל פריחה חורפית.

ורד הכלב
ורד הכלב - זן בר הגדל באזור הים התיכון

הוורד ברפואה הטבעית
ברפואה העממית משתמשים במי וורדים המופקים מעלי הכותרת של הוורד כצמח מרפא.
הוא מועיל לטיפול בדלקות אוזניים ועיניים, בכאבי ראש, בבעיות בדרכי העיכול, בכאבי רחם, בדלקת ריאות ולהורדת חום.

מעט היסטוריה
הוורד זכה לתואר "מלכת הגינה".
האהבה לצמח זה נובעת בעיקר בשל ריח הפריחה הנעים והעדין, ממראה פקע הפרח רב עלי הכותרת ושפע הגוונים המיוחד.
עוד לפני כ- 250 שנה גידלו אותו הסינים כצמח תרבות איכותי ולקראת סוף המאה ה- 18 הובא הוורד למערב על ידי סוחרי התה ב"דרך הבשמים".
במערב נערכו הכלאות שונות להשבחת הזנים ונוצרו קבוצות וורדים חדשות. חלק מהזנים של אז עדיין נשמרו עד ימינו. והיום מונה הוורד מאות אלפים של זנים!

ורדים

וורד או שושנה?
המילה שושנה היא מקראית ומוזכרת פעמים רבות בשיר השירים. שם השושנה מתוארת כמלכת הפרחים – היא ריחנית, שפתיה שושנים והיא מוקפת קוצים.
המילה וורד אינה מוזכרת כלל במקרא.
בלשון חז"ל מופיעה המילה וורד במשמעות של ימינו. מקורה של המילה בפרסית.
מסופר במשנה על גינת וורדים שהייתה בירושלים ועל בני מלכים שהיו סכים את פצעיהם בשמן וורדים.
טעות נפוצה היא לקרוא לוורד – שושנה. לא קיים צמח בשם בוטני זה!
לשושנה, על פי שמה, יש שישה עלי כותרת ומקובל לזהותה עם פרח השושן של ימינו – ליליום, שהוא צמח פקעת עשבוני וחסר קוצים.
יש לו מגוון רחב של זנים שהמפורסם שבהם הוא "שושן צחור" הריחני (והלבן כמובן) או בשמו העממי: שושן פסחא.

שושן צחור
אין דבר כזה שושנה. שושן צחור

חלוקת הוורדים לקבוצות
הוורדים מתחלקים לקבוצות שונות על פי אופי הגידול, הגובה ואפיוני הפריחה.
כל הזנים הללו מורכבים בארץ בדרך כלל על כנה – "ורד הכלב" לרוב, שהיא כנה חזקה ועמידה בפני מחלות (ניתן לראות לעיתים פריצת ענפים מתחת להרכבה, ענפים השונים בגודל העלים ובפריחה – ורדרדה. זהו וורד הכנה עליו מורכב הזן המושבח).

כלאי תה
לרוב פרח גדול ובודד על גבעול, המתאים לקטיף, פקע מלא עלי כותרת וריחני.
מתאים לשתילה כצמח בודד או בקבוצות.
זו הקבוצה החביבה ביותר על הקהל והיא הנפוצה בגינות הפרטיות.
גובה ממוצע של 1.5 מ' ומרחקי שתילה מומלצים של 1.0 מ' בממוצע.
מקור שמו בדרך התה – צמחי המקור שהובאו במאה ה- 18 מסין.

כלאי תה אינגריד ברגמן
אינגריד ברגמן (תמונה באדיבות קרן צור)
כלאי תה פרידום
פרידום (תמונה באדיבות קרן צור)
כלאי תה שארל דה גול
שארל דה גול (תמונה באדיבות קרן צור)

פלוריבונדות (פוליאנטות)
לרוב בקצה כל ענף אשכול פקעים. הפרח לרוב אינו שופע בעלי כותרת ואינו ריחני.
ישנם מספר זנים המתאימים לקטיף, אך בדרך כלל לא נפתחים כל הפקעים יחדיו וקטיף יקצר את משך פריחת הענף.
מומלץ לשתילה בקבוצות ליצירת כתמי צבע בגן. מקובל גם בגן הציבורי מסיבה זו.
גובה ממוצע של 1.0 מ' ומרחקי שתילה מומלצים כ- 0.8 מ'.

אייסברג
אייסברג (תמונה באדיבות קרן צור)
בלה רוזה (תמונה באדיבות קרן צור)
ג'ודי גרלנד (תמונה באדיבות קרן צור)

וורדים אנגליים
קבוצה חדשה יחסית שטופחה מזנים עתיקים שריחם חזק ועמידותם למחלות טובה, אך חסרונם היה בפריחתם הקצרה ומספר דל של עלי כותרת.
בוצעו הכלאות עם קבוצת זני כלאי התה והפלוריבונדות והתקבלו זנים ריחניים מאד, פרחי קטיף, בעלי הרבה מאד עלי כותרת (30-120 ע"כ), מבנה נאה ומעניין ועמידים.
גובהם נע בין 0.8-3 מ' – שיחים ומטפסים.

גולדן סלבריישן (תמונה באדיבות קרן צור)
ויליאם שקספיר (תמונה באדיבות קרן צור)
רחל (תמונה באדיבות קרן צור)

ננסיים
הפריחה קטנה מאד אך מופיעה באשכולות שופעים, לרוב חסרי ריח ואינם מתאימים לקטיף.
גובה ממוצע של 0.5 מ' ומרחקי שתילה ממוצעים של 0.6 מ'.

כרמן (תמונה באדיבות קרן צור)

וורדי כיסוי 
ענפי- שרביט ארוכים מאד, עם פריחה לכל אורך השרביט, פרח קטן עד בינוני, אינו מתאים לקטיף.
מתאים לכיסוי שטח מישורי, מסלעות ומדרונות.
נשתל במרחקים ממוצעים של כ- 1.8 מ'.

נהר האש (תמונה באדיבות קרן צור)

וורדים מטפסים ושיחים
צימוח של כ- 3.0 מ' גובה, עם שרביטי פריחה ארוכים ומשתלשלים.
מתאים לכיסוי קירות, עמודים וגדרות. מתאים כמשוכה שאינה עבירה.
שתילה כל 2.5 מ' בממוצע.
מתאים לרמת אחזקה נמוכה ואין לגזום אותם בשנים הראשונות, אלא רק לדלל זרועות.

אייסברג מטפס (תמונה באדיבות קרן צור)

וורדים מעוצבי גזע
דמוי עץ מעוצב. הזן מורכב על כנה בגובה 0.6-1.2 מ' והוא מתאים לשתילה פיסולית בגן כצמח מרכזי שמתחתיו ניתן לשתול צמחייה נמוכה.
הזן המורכב הינו מקבוצת הוורדים השונות, בדרך כלל לא מטפסים.

פוריה על גזע (תמונה באדיבות קרן צור)

תנאי הגידול של הוורדים
הצמח זקוק למינימום של 4 שעות שמש ביום לפריחה נאה ולכן אין לשתול אותו באזורים מוצלים או מתחת לעצים ושיחים.
יש להימנע מהשקיית נוף הצמח בכדי למנוע מחלות עלים.
הצמח זקוק לקרקע מנוקזת ומאווררת היטב.
יש לזבל את הקרקע לפני השתילה בזבל שעבר תהליך תסיסה.
השבועות הראשונים הם קריטיים לקליטת הוורד ויש לשמור על קרקע לחה לאורך זמן.
הוורדים צורכים הרבה מים ויש להשקות גם בחורף בימים ללא גשם.

עונת השתילה
החורף היא עונת השתילה המומלצת ביותר לוורדים. בעונה זו ניתן לקנות במשתלה שתילי וורדים חשופי-שורש.
היתרון באפשרות לראות את טיב ובריאות השורשים וגם המחיר זול יותר.
זו גם העונה בה ניתן למצוא מגוון רחב של זני וורדים במשתלות.
ניתן לשתול וורדים גם בשאר עונות השנה, אך השתילה תעשה מתוך מיכלים.

הוורד נחשב ל"מלך הגינה" והוא אהוב הקהל, אם כי רבים נרתעים מגידולו כי הוא דורש טיפול מסור ואינו צומח בכל תנאי. אך התוצאה כדאית ולכן המאמץ שווה!

בעונה המתאימה ניתן למצוא אותו במשתלה על שלל גווניו המפתים. הבחירה נעשית על פי התוצאה הרצויה. ניתן לבחור על פי שם ותמונה של הזן, שכן הוורד בעונת החורף הוורד רדום – אין לו לא פרחים ולא עלים.

צוות המשתלה ערוך ומוכן לעזור לכם בבחירה נבונה שתתאים לטעמכם ולגינתכם.

הכותבת: יהודית מלמן – מתכננת נוף
וחברה בצוות עובדי משתלת גבעת ברנר
אתם מוזמנים לקריאה נוספת על שתילת וורדים והטיפול בהם.
* חלק מהתמונות באדיבות משתלות קרן צור

צילום: אהד ערד

נגישות
Search
Generic filters